מספר האורחים משתנה: המספר היחיד שכל מחלוקת באירוע נסובה עליו

שלושה מועדים, לא אחד

לקוחות שומעים "מספרים סופיים" כתאריך אחד. למקום אירוח יש לפחות שלושה: הנקודה שבה המספר נכנס לתכנון האולם, הנקודה שבה המטבח מזמין לפיו, והנקודה שאחריה שום דבר אינו יורד מהחשבון. הם רחוקים זה מזה בימים וקיימים מסיבות שונות. פרסום שלושתם, עם הסיבה לצד כל אחד, הופך ויכוח על צדק לשיחה על לוח שנה.

למעלה זו בעיה אחרת מלמטה

להוסיף עשרה אורחים זו שאלה של תפוסה וכוח אדם עם תקרה קשה; להוריד עשרה זו שאלה של עלות עם רצפה חוזית. לקוחות שואלים את שתיהן כשאלה אחת - "אפשר עוד לשנות את המספר?" - ומקבלים תשובה על המקרה שהיה בראשו של מי שענה בטלפון. אמרו מה קורה בכל כיוון, בנפרד, ואמרו מהי התקרה האמיתית.

חותמת הזמן היא כל המחלוקת

כשמקום אירוח ולקוח חולקים על מספר האורחים, הם כמעט מעולם אינם חולקים על המספר עצמו. הם חולקים על מתי הוא נאמר לאחרונה והאם הוא אושר. מספר שנאמר בעל פה בטעימה, הוזכר בתשובה למייל אחר לגמרי או נשלח לטלפון הפרטי של המפיקה אינו נושא חותמת זמן שמישהו יוכל להציג אחר כך. לבקשת שינוי מתועדת יש אחת, וזה רוב תפקידה.

מה חייב עדיין להגיע לאדם

האם תוספת מסוימת נכנסת לאולם, האם המטבח יכול לספוג אותה כל כך קרוב, וכמה זה עולה - אלה החלטות שכסף ובטיחות תלויים בהן, והן שייכות למפיק. חלוקת העבודה המועילה היא שהמועדים המפורסמים, הכללים לפי כיוון ויומן הבקשות מטופלים לבדם באחת עשרה בלילה, ושיקול הדעת מגיע אל המפיק בבוקר כבר כתוב.